דב וובר / זמן |
עצובים מלילה, כי נקטפתי
משלוותכם.
ומספידים אותי למטה,
גאולים מהשמחה אשר הייתה בכם,
ומהזריחה שהיא אני.
וכך אני חווה אתכם,
עומדים משותקים.
ומתחת אפר ונשמה
הזועקת לשמחת נעוריה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|