פרח שלי, פיה תמימה כמוך
איך אמרתי לך תמיד שעלי אפשר לסמוך
איך אומרים עלייך, את הפיה הכי מופקרת
ואיך אני אגן עלייך אם על עצמך את לא שומרת?
את עפה לך בין הפרחים, לחישות ודיבורים
אמרו שאת עכשיו דולפין לבן, עושה דברים שאסורים
אמרו שהעיניים שלך כבויות, הפיה הכי שמחה
כשאת צוחקת בטירוף כמעט ואת בוכה
את נמשכת אל החושך משאירה שובל של אור
שמישהו יתפוס בו ויזכיר לך איך לחזור
ניסיתי ללכת בעקבותייך, עד נאלמתי דום
חיפשתי אותך בחושך ולא מצאתי בשום מקום
רק שמעתי אותך צועקת, רועדת, קוראת לי מרחוק
נשברתי מבפנים ברגע שהתחלת לצחוק
עכשיו את משקרת לי בכל יום בכל שניה
החיוך שלך סדוק, ובמבט רואים כמה את משונה
ואת לא מקשיבה באמת למרות שאת שומעת
ואני יודע שאת רוצה לומר לי אפילו שאת לא יודעת.