הרוך שבתמימות
כפות ידייך הלבנות
הרוגע בעינייך
זו עדינות
אולי עצלות
שמחה
כשאת רוצה שיאהבו
צועקת
שישימו לב
בחוץ
את המלכה של העולם
אבל בפנים
ליבך דואב
כמה הוא רצה
פשוט חשב שזהו כבר
אחת שתהיה שלו
עכשיו בודד איתך נישאר
הכעס מצטבר לאט
גופו נמתח בשאגות
האכזבה היא רעל מר
דמו עולה בלהבות
חורק שיניו
חושק שפתיו
קופץ בכוח אגרופיו
עוד רגע קט הוא מתפרץ
שורף הכול, מביא הקץ
לרגע
הוא עוצר,
מביט
אולי בכלל זאת לא תרמית
אולי
הבנתי לא נכון
אולי
אני אשם ראשון
פתאום נזכר
זה הוא, האל
אשר עשה את ההבדל
כי גבר ואישה שונים
גם שקר גם אמת בונים. |
