כי מין לבד בלי מחשבות אותו אשר ינחו,
כאיש נכה אשר יחוש חייו כאן שמוצו.
כך ירגיש שאין לו ערך ללא אשר חסר,
ילך היצר באדם ילך ויתאחר.
ולא ידע את חסרונו ולא יחסר לו כלל,
עד הכוס תהיה מלאה מוכן ליפול שלל.
כל אשר בתווך בא בתקופת ביניים,
כמיותר זה יראה; האהבה בשניים.
יקירת חיי שלי, למוח תני לו דרור,
על מנת ששנינו בין כרים נראה דרכו האור.
תאוות מחודשות בחופש המוחלט,
נסגור הפער של שנים; לאט, לאט, לאט.
אלי תבואי לבקש דבר שונה ולחדש,
ליצרים פורקן לתת לעצור ומתחדש.
ולא תחושי בבושה ולו אפילו הקלה,
שוב ושוב אותי תרצי בכל תנוחות האהבה.
אל המוח והגוף אשוחח כאל שנים,
שהשנים לאחד יהפכו בינתיים.
שלך באהבה ומין אלייך; ללא מעצורים,
אל הימים שעוד יבואו וגם יהיו טובים.
אל היום שבו אומר; אותך אני יודע,
בזיק של מחשבתך בלבד אדע גם למפריע.
מתוך מכתבי תשוקה
27.12.92
|
