ארבל הכרמלי / למען נדע ונזכור |
כבר שלוש אחר חצות
ואת בוודאי שקועה בחלום
על הפגישה האחרונה
בעת דמדומי חמה
שאליי התרפקת,
את ראשך על ראשי הנחת,
את צווארי לפתת
ונדבקת...
דבקת אל זוהר האהבה
אשר מעיניי נבע,
שילחת לחופשי כל הרהור מייגע;
התנשאת עמי למרום ככדור פורח
אל רכסי חיים רחוקים
שלא כל יום זמינים;
רק לפעמים...
צמאים אנו כפרחים בציה
לאוצרותיה של אהבה
אשר רק מקצתם ניתנים לנו לטעימה
למען נדע ונזכור לא לאבדה.
מאותו כוכב בשמיים, החרד לגורלנו,
נבקש שימשיך להאיר משעול חיינו
עד שיהיו חלומותינו לשיגרת יומנו.
02/08/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|