פחד אוחז בי בלילה קר ובודד, שבו אני מחבקת כר בצורת לב.
עכשיו לאחר שהתנתקתי ממך, אוחזת בקר ומכחישה את הבדידות.
דמעה בזוית העין שוב זולגת על לחי ימנית, נופלת על הכרית...
כמו אתמול וכמו היום לפני.
ושוב נרדמת היא, הדמעה שלא יכלה לחלום,
עד ליום שאחרי שבו תשוב האחיזה.
וזה נגמר, כי החיבוק בא מאוחר...
ועכשיו בלילה בודד, לא מחום גופך אתעודד,
אלא מהכר...
מהקר בצורת הלב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.