כעץ בשלכת שאיבד את עליו
כמו תחנה מיותמת מרכבת נוסעת
יודע עזבת ויודע תשובי

כל מריבה, כל כאב ואשמה
תצררי, תאספי אל חיקך באהבה, בשמחה
כמו אם מחבקת את ילדה הסורר
כמגבת סופגת מים מגוף

כמו שעון מצלצל בבית נטוש
כגלים הלוחשים אל החוף
את עיקשת, ממשיכה לקוות
שאוהב

ואני, איני משתנה, לא נפתח
גורם בך עוד פצע, עוד אכזבה
כאש המלחכת גחל עד עפר
כמו נהר השוחק סלע איתן

כמחוגים השבים וחוזרים על אותם המקומות
כמו השמש הנופלת לים ועולה לבוקר חדש
תשובי מחר, תשובי אלי