נפתלי אוחנה / ליבי זועק |
וצליל לא ממלא חלל,
הדם אוזל מפניי,
הבושה מכלימה את עיניי.
פורט על מיתר,
חלוד, קרוע, בלי רצון לשמוע,
ידיי הופכות לאבן
והכל נשמע כמו צל.
מקליד על הפסנתר,
צליל חלול, צליל שבור,
נקרע לשני חתיכות
בתוך לב מלא תהיות.
מנגינה עצובה
משתפכת מתוך ליבי,
עולה היא מעלה מעלה
רוצה שישמעו את קולה.
ליבי זועק
ללא מנוחה,
כך מתחיל לו לילה שחור,
לילה ללא אור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|