רק לחישותייך,
על מגע פנייך,
שערך,
הנושק לעורך,
ואותה רוח,
שקראת לה, רוחך.
וחתול על אדן חלונך,
מיילל, כמחכה לזמנך,
אך לך אין זמן,
לא לעולם, ולא לחורבן.
והנה שוב הרס נזרע בפנייך,
ועינייך שבורות,
ללא צל תקווה,
ללא רוח חיים,
כך בלעת את הגלולה,
את אותה גלולה מרה.
והנה אורות,
מגיעים,
מכסים פנייך,
מנתחים גופה,
ומוצאים גלולה,
את אותה גלולה מרה.
ואיך הלכת?
איך השארת אותי כאן לבד?
בגלולה אחת שבלעת,
נעלמת מחיי העולם,
ושברת לב,
לב מייחל,
לחום, לאור, ולא לצל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.