הילדה הזאת עומדת שם! הילדה הזאת פשוט עומדת שם ואף אחד לא שם
לב ... אפילו לא הילדה עצמה ! היא תמיד נחמדה לכולם ותמיד
נינוחה כלומר האנשים יודעים לנצל  אותה .. האנשים חושבים שהיא
נחמדה כי הרי היא תמיד שם: מחייכת,צוחקת אף פעם לא בוכה!
יש לה שיער ארוך גולש בהיר ועיני מלאך וחיוך בקצה הלחיים חיוך
של ילדה. היא תמיד שם לא בשביל האנשים אך גם לא בשביל עצמה !
היא תמיד שם כי פשוט אין לה ברירה ...והיא תמיד תוהה ותמיד
מתעניינת ותמיד רוצה לדעת מה קורה ..היא מסתכלת ומתבוננת על
האנשים מהצד כל אחד היא שופטת כל אחד מהצד! והיא רואה דברים
שרק היא יכולה לראות ..היא שומעת קולות וקולטת מחשבות ..הא
יודעת ששחור הוא לבן ולבן הוא לא שחור והיא יודעת שמחר יהיה חם
ואת עצמה היא תרצה לקבור ! אך עדיין יום יום שעה שעה היא הולכת
עם כולם ומחייכת! יש לה מטרה :היא מקנאה...עצורה בה קנאה ענקית
שגודלת בתוכה עוד ועוד  כמו שכדור שלג מתגלגל ואוסף אחריו עוד
פיסות שלג טהורות! היא מקנאה  בכל הילדות היפות שאיתו מדברות ,
צוחקות, מחייכות! היא אומרת לה בלב "היי אני ילדה גם ואני יפה
גם ואני מצחיקה גם אז למה אני לא? למה אני לא?למה אני ילדה?למה
?" היא רוצה כל כך להיות איתו להיות רק שלו לנשק אותו בחום
ואהבה את הנקודה הזאת בראש המיוחדת שאף אחד לא מכיר... היא
רוצה שהמבט הזה שלו שיכול לשרוף את השמש עצמה ,ישרוף אותה
ישרוף את ליבה ! היא רוצה שהוא יהיה איתה ויהלך איתה בשבילי
הגן ..היא רוצה להתמזג איתו כאן עכשיו לעולם... היא יודעת
בליבה שהיא לא פחות טובה ...אך רק לה יש בעיה ..רק הילדה הזאת
מקנאה... רק הילדה הזאת שתמיד שם ותמיד מחייכת ותמיד צוחקת ,
רק הילדה הזאת תמיד בוכה ותמיד עצובה ותמיד רוצה ותמיד
כמהה....כמהה לאהבה ...ויש לה קנאה והקנאה שורפת מפנים , שורפת
אותה כמו לפיד בוער ...שורפת את התקווה שורפת את הנשמה . הוא
נתן לה תמונה שלו וכתב לה מכתב אישי ודיבר איתה ונשק לה וחייך
אלייה ואפילו נתן לה שם חיבה ...כן לאותה הילדה ...והיא חייכה
והיה לה טוב והיא  לא הרגישה שום מכאוב ...והיה לה נעים והיה
לה נחמד ..ולשם שינוי היא לא הייתה יותר סתם "הילדה הזאת מהצד"
אולם אז השחר הפציע מעל עולמה והעננה זזה והמציאות נתגלתה
...והיום לא היה כל כך בהיר והפרפרים לא ידעו איך לעוף
והציפורים לא ברכו ברקת בוקר טוב ...והיא קמה ופתחה את עינייה
ובכתה ולבשה את אותו הג'ינס  הישן והלכה ...והלכה ...ושוב
חייכה ושוב הייתה סתם הילדה מהפינה ...הילדה הזאת שכל כך מקנאה
,הילדה הזאת מהפינה...והוא היה שם וברך אותה בבוקר טוב ונתן לה
נשיקה וכתב לה מכתב וחייך ונגע והיא הרגישה עדיין כמו אותה
ילדה והיא הבינה ששום דבר לא השתנה ...היא קנאה ...היא הייתה
מוכנה להרוס את העולם ,להרוג לרצוח ולצרוח ...הקנאה אכלה אותה
מבפנים...אכלה אותה , נגסה בה ...השמידה אותה .... העלימה אותה
...שכחה אותה ...והיא כל מה שנשאר ...הקנאה הזאת הרסה את חייה
...הרסה את הסיכוי שכן היה יכול להיות ...הרסה את עולמה ....אך
עדיין השכם בבוקר הילדה קמה , מסרקת את שיערה , לובשת את
הגי'נס שמה חיוך מזוייף..ומחייכת ! כי כך היא הילדה הזאת
מהפינה יש בה עדיין הרבה תקווה ..והוא בה וחייך ונישק וכתב
מכתב ..וניגן ושר ... אך היא ידעה שכבר הכל מאוחר!