"מה 'כפת לך?" אמר לי בוזגלו ובעיניו שוב בער אותו מבט ממזרי,
"רק שלח יד תיקח את זה!"
זה היה משפט מביא צרות. תמיד כשבוזגלו היה אומר לי את משפט
הקסם הזה של המה 'כפת לך, ישר ידעתי שאפול בפח. לא משנה כמה
הייתי מנסה להתנגד, בוזגלו היה מיד מבטל את מה שאמרתי ולא היה
משאיר לי ברירה אחרת חוץ מלציית. ככה זה עם בוזגלו, תמיד מופיע
לי על הכתף בזמן הנכון ובמקום הנכון לפורענות.
בוזגלו הוא גמד נודניק עם אף ארוך, קצת שמן שתמיד שוכח להתגלח.
הוא מתלבש קצת מוזר, בוזגלו הזה, עם חליפה משובצת כזאת
ומכנסיים שהם חיקוי זול לאיזה ארמאני. לפעמים, הוא גם חובש
כובע, כובע צילינדר שחור או איזה קסקט שיושב לו בול על פלומת
השיער שנותרה לו משיערו המקריח, הכל לפי מצב הרוח.
הוא היה מופיע לי על הכתף עוד מימי הגן והיה לוחש לי באוזן את
אמרתו הידועה לשמצה. בעזרתו האדיבה מצאו עצמם כל הקוביות,
הגולות והבובות הקטנות של האינדיאנים, אלו שנכנסות לכיס, אצלי
בבית. אבל הסיפור לא נגמר כאן, בוזגלו הזה שכנע אותי כבר איזה
מאתיים פעם לקחת סוכרייה בלי לשלם מהמכולת, לקחת דברים מקלמר
של כל מי שלומד איתי בכיתה ולקחת את כל הגירים שהמורה רושמת
איתם על הלוח. לא עבר יום אחד ביסודי שלא הייתי חוזר הביתה עם
תיק של עשרים קילו עודפים והכל בזכות 'עזרתו האדיבה' של
בוזגלו.
הפעם בוזגלו דחף אותי להוציא ארנק מכיס אחורי של מישהי ממש
מושכת, גזרה כמעט אלוהית. זה היה בשעות הצהריים, שעות לימודים.
כן, ההברזה נראתה יותר מדי מזמינה בשביל בוזגלו והוא היה חייב
למשוך אותי החוצה מבית הספר. "נו, קדימה, תחליק את היד, שלוף
את הארנק ואולי תזכה לאיזו נגיעה נכספת במקומות מוצנעים" אמר
בוזגלו כשבעיניו שוב הופיע אותו ניצוץ ממזרי מביא צרות. "אולי
תסתום!" יריתי לעברו, "חוץ מזה, מסתובבים פה אנשים!" ידעתי שזה
תירוץ קלוש, שאנשים לא באמת עוברים בעיר בשעות הצהריים וגם
ידעתי שבוזגלו ישר יעלה על זה, אבל מה כבר יכולתי להגיד? "מה
אתה מדבר? הרחוב כמעט ריק!" הוא אמר בעצבנות, "תראה, היא עוד
מעט הולכת!"
כן, שוב ידו של בוזגלו הייתה על העליונה, אז עשיתי צעד לא נכון
בכאילו ומעדתי על איזו לבנה סוררת. ידי החליקה ממש במקרה אל
עבר הארנק ובזריזות ידיים של כייס רב אומן הכנסתי אותו לתוך
הכיס שלי. "סליחה", אמרתי לה, אבל זה לא הטריד אותה, כנראה
שהמון אנשים מועדים לידה כאילו בטעות ושולחים ידיים... היא רק
המשיכה להתקדם בלי להפנות אליי מבט.
"הנה," אמרתי לבוזגלו, "עשיתי את זה, מרוצה?" בוזגלו קרץ אליי
ואמר, "השאלה היא לא אם אני מרוצה, השאלה היא האם אתה מרוצה!
נו, מרוצה?" בוזגלו הזה, תמיד יודע להתחמק מאחריות, גם אם
תאשימו אותו במשהו שבוודאות עשה או גרם לעשות הוא ישחק אותה
כאילו לא עשה כלום, ואני כמו שה תמים תמיד נופל במשחק שלו. "לא
יודע..." עניתי, "לפחות נגעתי לה קצת בתחת..." עיניו של בוזגלו
הבריקו, "רואה, זאת הגישה!" אולי שניה אחת עברה כשמזווית עיניי
קלטתי שטר של 20 שקל על הרצפה, וידעתי בוודאות שעיניו הממזריות
של בוזגלו בורקות.
"מה 'כפת לך? תגיד לו לשלוח יד ולקחת את זה!" נשמע קול צייצני,
אבל זה לא היה קולו של בוזגלו, זה לא היה דומה אפילו אם היה
שואף הליום מבלון יום הולדת. כשהצצתי אל כתפי ראיתי את בוזגלו
מתווכח עם איזה גמד נודניק עם מבט ממזרי ואף ארוך, קצת שמן
ששכח להתגלח, שעומד לו על הכתף.
"מי זה?" שאלתי את בוזגלו, "זה?" ענה לי, "זה מיקו, הוא תמיד
מופיע בזמן הנכון ובמקום הנכון לפורענות."