2.8.2006

אשכב דומם,
אניח להן
להתרוצץ,
בראשי הכואב
בליבי הדואב,
הן לא מרפות,
אשכב דומם.


לא תאסוף את שבריי,
אין תקווה מעשית,
מציאות גורלית
אכזרית.
יירד על ברכיו
ירח נוגה,
מכסיף תוגתי.
הנני,
מייחלת ליום חדש?
שוב השמש תזרע
בגני הנעול,
כדורי אש לוהטים
דמדומי זכרונות מרוסקים,
שמיים אפורים.
כבדים.


אשכב דומם,
אניח להן
להתרוצץ,
בראשי הכואב
בליבי הדואב,
הן לא מרפות,
אשכב דומם.
אשכב.
דומם.