את איבריי הפנימיים הפקדתי במקפיא
ופעם בכל ערב אני פותח את הדלת
ומסתכל אבל לא נוגע ולא לוקח
אולי התאריך כבר פג?

היא שרה שירים ולוחשת באוזן, מה היא בכלל רוצה,
זמזום, אני לא מקשיב, מקבל חבטה
מסתכל, היא נושפת מאיימת להיקרע...
מבפנים... זהו איום, אני שואל
היא מסתכלת, לא מאמינה

מחפשת עדים מסביב, פתאום היא נוזלת,
נשברה... עובר למצב של דום,
זה אני? לא אידיוט, זו אלרגיה

ואני, אני לא דומע מבפנים?
איך? בלי איברים פנימיים...

ומה את חושבת שזה קל?
להסתכל ככה על עצמך מבפנים, הכל קפוא
אמנם לא רקוב, אבל זה שם בהקפאה
למי זה מחכה? למה?

היא לא עונה, מסתכלת למעלה
מחפשת את אלוהים?
אולי ראתה עכביש...

אני מתקרב, היא מתרחקת
אני מתקרב, היא מפסיקה
אני מתקרב, היא שואלת

אבל אני לא מקשיב, אני מתבונן,
על מה?

הלכתי, הלכתי למקפיא
ניסיתי לאזור אומץ להוציא...

שולח יד מהססת, חוזרת חזרה
שולח יד במהירות, חוזרת במהרה
שולח אצבע לגעת, היא לא מגיעה

נכנעתי, כולי כלימה, זו אהבה? זו מחלה.