אדמה חרוכה מפצצות מרגמה
טילי מטוסים
ואותם זכאים
מצטמצמים,
קרוון מחניק
שאגת עשן סמיך ולבן
אורות ספינת חלל
ואיש גדול בתוך מיטת חירום
הרכבת הבאה תביא את האור במרום
ברוח סערה גם אותך נשכול
שפיכת דמים
האף מנוזל
עוד דמעה על ילד שנגזל
אמונה באחד ורצון להבין
אני בתוך ההגדה הזו
ואם ייגמרו לי הימים שהייתי צריכה להשלים
איך הייתי רוצה,
לראות אותם
פנים קטנים ורגל קטנטנה שדורכת על החול הרך
רגע שייגמר ויתחיל באחר
משהו שארצה לומר וייעשה לבריאה
היא,
עם כיסוי ראש
מנענעת חצאיתה
בשביל ארוך וחמים
לשני משולשים
ופרוכת אדומה מבריקה
לאבא עננה שעם העם מנסה לעשות אהבה. |
