עופר ליברגל / עיר בוכה |
האורות דולקים, אבל בעצב,
מן אור קטן שלא מצליח להיות נחמה,
דומה שהחומה עוד מעט תמוטט,
היא נשארת עומדת בקושי, בלי רצון,
האדמה מתייפחת,
זעקות האבנים נשמעות למרחקים בשקט,
מחלחלות לתוך דם הרמזורים הפועלים בייסורים,
דמעת הלבנה נוחתת על גב הפח ומערבבת בדמעותיו,
וצריך עכשיו רק צחוק של ילד,
צחוק טהור, בלי שום סיבה,
שיגאל אותנו מהכל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|