אתה מנסה להתקדם, חושב שאתה זז קדימה. תמיד אומר שהעתיד הוא מה
שחשוב, ושלנו אין אחד.
מרוב מחשבות על העתיד שכחת שאנחנו פה, בהווה. ואני נאבקת,
להישאר או להשתחרר - כבר לא משנה.
לא שמת לב שנשארנו במקום, פשוט עכשיו אתה פחות מתלבט, יותר
רגוע, ולא מפחד ממה שעתיד לבוא.
אני מפחדת.
אני מפחדת שאתה לא מסוגל להתמודד עם מה שעולם נותן לנו. אתה
תמיד מצפה ליותר מדי, תמיד חושב - אף פעם לא עושה.
כאב ראש מפלח, כמו גמד קטן עם פטיש גדול בתוך הראש שלי, מנסה
לבטוח בך שוב. מנסה להאמין שלמרות הכל אנחנו שניים שהופכים
לאחד.
אבל אמונה היא דבר חמקמק, מתהפך. חשבת שאני אתהפך לך.
אני הקטנה, אינה משתנה. נשארת ילדה, בתסביך פיטר פן.
לגדול זה מסריח, תראה מה זה עשה לך.
ואתה מאמין שהחיים תמיד בתנועה.
אל תשקר, לא לי ולא לעצמך. העולם לא חייב לנו כלום. הוא נשאר,
הוא קיים, הוא מתהווה, אבל לעולם לא שלי ושלך.
אני ואתה, זה כבר לא מה שהיינו פעם, לא לטובה ולא לרעה. זה
אנחנו, שוב, רק בלי כל הרגש. עכשיו יש רק פחד בינינו.
אני לא רוצה לאהוב שוב פעם, לא רוצה לתת לעצמי ליפול לקרשים.
לא רוצה להיות אדם אחראי ובוגר.
לא רוצה לשבת בבית ולחכות שתבוא, לא רוצה לשאול שאלה ולפקפק
בתשובה שתיתן לי. אני לא רוצה לסבול יותר, וגם לא כל כך מתחשק
לי להיות מאושרת. אם אני בכלל מסוגלת.
שאלו אותי אם אני מאושרת איתך, אמרתי שכן, וידעתי שאני משקרת.
אני כל כך מתביישת בנו, במה שעשינו ולתהומות אליהם הגענו.
אני הקטנה, אינה משתנה. נשארת ילדה בתסביך פיטר פן.
לגדול זה מסריח, תראה מה זה עשה לך.
אז אני נשארת כאן, בדיוק בנקודה הזו, בדיוק כמו שאני והייתי
ותמיד אהיה.
ואתה, אתה יכול להמשיך להאמין שהחיים תמיד בתנועה, שאתה תמיד
בתנועה. אבל אתה סתם משקר לעצמך.
וחבל.
כי לא האמנתי בכלום, ונתתי לעצמי להאמין בך.
טעות, טועים, טעינו.
עכשיו רק צריך ללמוד להמשיך הלאה.