אני באוטובוס
טיפות נוטפות על החלון
העולם כולו מתגלגל תחתיי
אני לא חושב
אני יודע
זה לא סתם עוד רגע
אין כזה דבר סתם.
טיפת מים אחת מכילה עולם שלם ובתוכו יש רגשות וצבעים
יש עבר יש הווה ויש עתיד.
זה ממשיך. הכל נמתח.
לפתע אני נשאב לתוך טיפה. הרגע עוצר. הכל דומם
אני לא רטוב. אני בפנים. אני פורש ידיים לצדדים ומוציא אותן
החוצה. אני מרגיש קור.
קור עז. קור כואב. אני לא מוכן לקור הזה.
אני מכניס את ידיי שוב ומחייך.
ואז אני מרגיש את זה.
כל העולם רוטט. הרגע מפסיק להמשך.
הכל מתפרק. החמימות הקרה הזו שהרגשתי למאית השניה נראתה כמו
נצח ועכשיו הגיעה לסופה.
ההווה הנוח הופך לעבר.
הטיפה ממשיכה ליפול ופתאום זה נגמר.
הגעתי לסוף.
עכשיו הכל קר. אני אוחז ברצפה ומביט למעלה
לידי עובר אוטובוס ובו אני רואה נער
הוא משעין ראשו על החלון ומביט בטיפות הנוטפות על הזכוכית.
הילד הזה הוא אני. ואני זה כולם
אין כזה דבר סתם.