ליהי שנפ / שלוליות |
דמעות מנקות אותך, פותחות אותך
כמו מלח ממיסות את שכבת הקרח המקיפה אותך
מרחיקות את דובי הקוטב האימתניים המגנים עלייך
מחברות אותך לאדמה.
עם כל דמעה הזולגת מעינייך, מטפטפת
המעטה האטום משתחרר.
צלקות השנים מגלידות - מבריאות.
אתה רוצה לבכות
נטול יכולות
חנוק, כלוא בדמעות.
מרגיש מדרדר במחילה נטולת סוף ואין קצה נראה.
יש חושך, חושך ויבש,
אתה רוצה להתנקות - להרגיש יציב לרגע.
להמיס את הקרח - כולך כוויות קור.
רוצה להבריא. לגעת בלמעלה, להריח את האדמה.
אתה רוצה לבכות.
אפילו דמעה
לטבוע באנרגיות, להרגיש, שלוליות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|