יושב בתוך פאב אפוף עשן וחשוך, המולת קהל נשמעת מבעד מוסיקה
אלטרנטיבית שהיא התחליף לרוק, בפינה יושב זוג ומעשן תחליף
לחיים.
אנשים מחייכים, צוחקים, מתפרעים, המלצריות מתרוצצות מבין מבוך
השולחנות, כריכים משונים וכוסות צבעוניות מוגשות בכל עט, בת
זוגתי, שהיא התחליף שלי ליד ימין להיום בערב, הזמינה משקה שהיא
חושבת שיהפוך אותה למכונת מין משומנת, שאכן אין אני רואה בה
מעבר לכך, מאחוריה תמונה מרהיבה והיא חושבת אני באמת בוהה בה
כל הזמן, אני לוגם את הטיפה האחרונה מהליטר בירה שלי והיא
אומרת לי שאני צריך להתפנות לעוד.
בשירותים תור אל החופש, פה אני מבחין באנשים עם מטרה בחיים,
מנורת אולטרה סגול מבליטה כל דבר לבן, כולל את הקשקשים שעל
כתפי, כך הובלט גם חיוכה המקסים של ממתינה הדוקה שכעבור עשר
דקות מצאתי אותה כבר במיטתי. הבירה השפיעה ואני הלמתי בלי סוף
והיא רק הפצירה "כן תדחוף, כן תדחוף!"
את הערב סיימנו ומה אפשר לבקש אם לא את הסיגריה שאחרי.

מאי 2003
כך מנסים לכתוב משהו
שמח ביום הזיכרון