דוני נאמן / מוסיקה |
משוטט לו אי שם, ואפילו לא מודע שהתקין לי בהבזק נפלא כמפתיע
חלון יציאה רגעי ממחלצות היום הלוחצות מדי, הפונה לשביל קסום
של התבוננות פנימית.
הלחן המלודי והמרגש, כלי הנגינה הנוגים אך הסקסיים, הווקאליות
שמעניקה זהות ליצירה - אלו, עכשיו אני מבין, לא שונים ולו בתו
אחד מהתנהלותי כאחד האדם, שסורק בנפשו את דמות אהובתו המחכה לו
באופק עתידי; היא, כמו המוסיקה האלוהית של טום יורק, מתבקשת
להציג בכניסה לשערי ליבי לחן מלודי ומרגש שהוא הוא חיצוניותה
המשכרת. פוסט התמסמסותי בתווי יופיה האצילי, אצלול אט אט אל
המילים, הן אלו נבכי פנימיות הוויתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|