הוא בשמיים
אני באדמה
מרחף בין לבין
ואני אשמה.
כמו ציפור שרק עפה
וצעד ראשון של תינוק
כל כך תמים ונאיבי
תמיד
שם.
למעלה.
רחוק.
ואני סתם חלק מהנוף.
לא רוצה שתתעופף לשמיים
אני רוצה שתשאר.
אולי עם שתי רגליים על האדמה
תוכל להבין אותי יותר.
וככה סתם בין כל הצרות
צריכה לברר בינתיים
איך לעזאזל
אני אמורה
להוריד ענן מהשמיים. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.