אביב וסתיו / זיק מכשף |
כפרח אביב
עת נושא מבטי אלייך
ליטול מעט מסודותייך.
אשום ואשאף יחד
אגע בפנייך,
אשק שפתייך
אגמע מילותייך.
זיק עינייך מכשף
את כל כולי עוטף,
ואני פתע מתעורר.
ממבטך כמעט ומתעוור
אז אראה באישון עינייך
בינות לאלפי סודותייך:
את אור הלבנה הקדומה,
זו הברה והקסומה
שנבראה יחד עם האור
כשלאהבה
ניתן הדרור.
3-2005
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|