בשדה קוצים, צועדת יחפה
העור הרך נפצע, מדמם, נקרע
הדם זורם החוצה, נספג באדמה
עומדת איתנה - דרוכה
הכאב מתעצם - לא נכנע
להוט , מתפשט בכל גופי
משחררת, נותנת לו לעטוף אותי
צעד ועוד צעד,זרמים שמציפים
רגליי רועדות, ידיי מושטות לצדדים
הדרך מפותלת ועקלקלה
המסע שלי אליו , אפוף בעלטה
כעיוורת, לא מחישה צעדיי
בוטחת, נעזרת בחושיי
אמצא את הדרך בין כל הלבטים
לחצות את הכאב שנזרע למרחקים
הנני, ענוגה וטהורה
האמת שלי נוגעת,
חובקת אמתלה
יד מכוונת אל האור תשא
לוחשת בדממה:
"באהבה יש כאב שמעצים אותה"
מוקדש לאילן ששיתף אותי בחוכמתו ועטף בשורשיו |
