|
אני הר געגועים;
את השיר האיטי הזה אני כותבת הברה-הברה
נשימה-נשימה.
ההר הנשאף הוא מחנק בקולותיו ומלותיי התפתלות דואבת.
'הביתה' היא מלת פלאים בגרוני הסדוק. הנה אני מאחרת
עודני הר געגועים / נשיפה-נשיפה הפסיעות חשוכות
השיר העצור מנמק את רטיבות דמותי, הנה אל ה -
א נ י הפועם. |
|
|
פעם, הייתי בוכה
על חיות.
אחר כך, הייתי
בוכה על אמא
ואבא.
יותר מאוחר
הייתי בוכה על
עצמי, ועצמי,
ועצמי...
ומאז שהתאהבתי-
אני בוכה עליו,
אבל בעצם זה
עדיין על
עצמי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.