רגשות תסכול אותי אופפים
אותך אני רוצה אך גם לא,
לימודים לימודים תמיד קשים
הראש באדמה כמו יען מתחבא שם
בין גריגירי החול השונים,
מפחדת להוציא את הראש פן אפגע
מפחדת אפילו להציץ כי מה יהיה אילו וזה לא יסתדר?
והפחד רק גדל, פחד מהלא נודע וגם מהנודע ,
מה יהיה? האם לעד אשאר עם בראש באדמה?
רוצה לצאת לעולם המואר לחיים היפים
לחיות כל רגע בחיים,
אך משהו בתוך תוכי מונע זאת ממני
מונע ממני להתפתח, למה אני לא מצליחה
להסיר את האיום הזה ממני? איפה פישלתי? לאן אפנה?
זה קשה במיוחד שאין אוזן קשבת אמיתי,
חלק מקשיבים אך לא באמת מבינים
לבד בעולם, ללא נפש חיה אשר תבין את יסורי האמיתיים.
הכמיה לכתף רכה לאוזן קשבת הלכה ונעלמה
התסכול ממשיך וכך אני אמשיך על אף החיסרון הבלבול והתסכול. |
