אני פורשת את העצב שלי
לעצב ציבורי,
כמו זונה שראתה
פעם אחת יותר מדי 'אישה יפה.'
השירים שלי הם קלפיי החשופים;
המלך הוא עירום
ולמלכה יש צלוליטיס ובעיות דימוי עצמי.
אין לי שום כוונה או עניין
לנצח,
להיות למעלה
כשאני איתך.
אני כנועה כבר
מזמן.
אפשר להרגיש זאת
כשאתה חופף אותי
אל המזרון
וידיך החזקות סוגרות עליי
(כולן רצפים צבעוניים),
אני מבקשת להיבלע
שחודי הקפיצים ישתחלו לי לצלעות.
אני רוכבת
על סופת רגשות
רגעית
ואז חוזרת להשתלב
במצעים שלך בדממה.
ללא הדיו הכחול
שדופק על עורקיי,
עוד הייתי
שקופה.

מעט מבולגן, לא נורא.