|
רק את מלותיי את מכירה -
הרי הגוף בכלל במקום אחר
והלב חצוי לשניים;
חצי כאן עם האישה
וחצי עמך, אהובתי (הוירטואלית).
רוצה להזדחל מבעד מסכי אל מסכך
ולחשוף את דמותך אשר כבר תיארת.
רוצה לממש כל מילה ולומר המון מילים
אך את יודעת שהננו אסורים.
לפנייך לא קרה דבר -
רק ימים חלפו בשקט מנוכר
כאן מול המחשב.
פתאום הופעת בשם מתנגן
שהחסיר פעימה מלבי
וידעתי כי את בשבילי.
אור המסך כאילו בקע מנפשך
ומלותייך כנשיקות על לחיי.
אני כבר יודע עלייך לשמור
וכל מחזר אחר אותי גומר.
מנסה אני להשביעך
בל תצ`טטי עם אחרים
כאילו כבר הייתי לך לאיש.
ואת אשר בתוכך סופה של אש
מרגיעתני עם מין שבועה כזאת
של העולם הוירטואלי - הכוזב ומכזב.
מי יודע אם מחר בכלל תהיי כאן
ואם כן - אז תחת איזה שם?
29/01/01 © |
|
|
"הבל הבלים אמר
בועז, הבל הבלים
הכל הבל:
מה יתרון לאדם
בכל עמלו שיעמל
תחת הבמה? כותב
הולך וכותב בא,
והבמה לעולם
עומדת. (...) כל
הסיפורים הולכים
אל הבמה, והבמה
איננה מלאה, אל
מקום שהסיפורים
הולכים שם הם
שבים ללכת"
הבמה החדשה, ספר
בועז, פרק א,
פס' 1-5
ארגנטינאי כותב
תנ"ך לעמים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.