בנימין וולמן / המתה והחיה |
בשתיקתה
באדמה צחיחה שלא מצפה
לפרי תאותה
שרועה מפסגת הר
למרגלותיו
ידה חופנת אבנים קרות
שמתהפכות
מדי מאה שנה
העיר המתה והאישה החיה
הולכות בה לפרק זמן
קצר
ומחוץ לה בין שיחים ועצים
חסרי עלים ופרחים
דעתן איתנה לגמוע
מרחקים ומים רבים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|