נכנסתי בשקט בשקט דרך החלון בחדר שלה, בזמן שהיא ישנה. אין
סיכוי שמישהו קם, נכנסתי כל כך בשקט, בטכניקות שלמדתי במושב.
נראה לי שהשארתי עקבות של סוליה על הקיר בחוץ, אני מקווה שאף
אחד לא ירגיש ושכולם ירגישו. איך אני מתאפק לא להעיר אותה
עכשיו? אני כל כך רוצה לחבק אותה, אבל אני יודע שהכי טוב שהיא
תתעורר לבד, בלי דחיפות מהצד שלי, היא תודה לי אחר כך. אני לא
זה שבדרך כלל מתגנב, אני תמיד שם כל הזמן, אני זה שמעורר
השראה. זה לא ייאמן, היא רק רואה אותי, איזה רואה? שומעת את
הקול שלי מחוץ לדלת, וישר מתעוררת.

הפעם הייתי צריך ממש להזהר לא להעיר אותה. מעניין אם יש כזה
מקצוע, אולי אני יכול להרוויח מלא כסף. אם יהיה לי מלא כסף אני
אקנה לי מלא מעוררי השראה. זה דווקא די נחמד, לשבת כאן לידה
ולחכות. לחכות שהשראה תתעורר. אני שקט ממש, אני ילד טוב. מחר
בבוקר כשהיא תתעורר ותראה שאני ישן לידה היא כל כך תשמח
שחיכיתי, שנכנסתי לה בלילה דרך החלון, חבל רק שאי אפשר לנעול
את הדלת. אם הוא נכנס לפה עכשיו המדכא הזה ומתחיל לשאול אותי
שאלות, אני לא יודע מה אני עושה עם עצמי, מעניין באיזה צד היא
תהיה, השראה.
אני לא זה שבדרך כלל מתגנב, אני תמיד שם כל הזמן, אני זה
שמעורר השראה. אי אפשר לסמוך עליה, זאת הבעיה. הנה היא
מתעוררת, בוקר טוב השראה.