אז אני הולכת ברחוב, ופתאום רואה את ג'רי סיינפלד, בבית דגן,
ככה פתאום.
וזה לא הגיוני כ"כ, כי גם ככה גם מי שגר פה לא מסתובב ברחוב.
מאז ההתקפה האחרונה אנשים מעדיפים להישאר בבית. הדובים האלה
שהגיעו משומקום ועברו לגור בגן שעשועים של השכונה די מפחידים
את כולם- מאוד.
איך הם מסתדרים שם אני לא מבינה, די קטן שם, והכל פתוח, ובכלל,
מה הם עושים פה?!?! דובים.. מוזר.. אבל נניח לזה..
אז בקיצור, הג'רי סיינפלד הזה מסתכל אליי, וקורא: "רוני!" (עם
הארררר הכ"כ אמריקאית הזו..), ווסאפ?? הוא שואל אותי, ואני,
בשוק, מגמגמת ל ו כזה "אול גוד".. - מה קורה פה קיבינימט?
ואז הוא מתחיל לדבר עברית עילגת כזו שנוראאא מצחיקה אותי, אבל
אני מאוד משתדלת להתאפק, בכל זאת, ג'רי סיינפלד, אחד האנשים
הכי מצחיקים שאני מכירה (ועכשיו אני באמת מ-כ-י-ר-ה אותו!)
ודרך אגב, היום, הרבה אחרי כל השידורים החוזרים, הוא נראה די..
איום כזה.. לא משו בכלל..
כן, אז.. ג'רי סיינפלד, רוני, בית דגן, על מה דיברנו?
נכון, אז הוא ככה אומר לי שהוא מחפש אותי כבר די הרבה זמן,
ושבית דגן זה מקום מורכב.. והוא כ"כ שמח שהוא מצא אותי, והוא
צריך מקום לגור- אז הוא שמע שיש אצלי מקום- ?!?! (מה?..)
אחרי היום הארוך שעברתי אין לי כוח אפילו להיכנס לזה ולשאול מה
ולמה, וג'רי סיינפלד רוצה לגור אצלי -> אז סבבה!
טוב, הולכים הבייתה וזה. מגיעים לחדר, הוא מתמקם די מהר,
ויורדים לאכול משו.
אח"כ הוא אמר שהוא עייף, ונרדם בחדר, אז השארתי לו פתק שהלכתי
למכולת ואני אחזור עוד חצי שעה בערך- ואם הוא מתעורר אז שירגיש
בבית.
                                     

אני חוזרת הביתה, ומול הדלת אני רואה את כל הדברים שלי,
זרוקים. הכל, בגדים, דיסקים, נעליים, ספרים. הכל! וזו חתיכת
ערימה..
אני מנסה לפתוח את הדלת. נעול. מכניסה מפתח- שינו את המנעול.
ההורים שלי יצאו מהחלון של הקומה השנייה פתאום. אמרו לי ללכת.
הסתבר שהם חזרו הבייתה וראו גבר ישן במיטה שלי, ולי אסור הרי
להביא בנים לישון אצלי- ועוד גבר?
אז ביי לי.. והוא.. הסתבר שהוא נחמד להם. מצחיק אותם, ומכבס
(מה שאני לעומת זאת, שונאת לעשות!)
אז הוא נשאר, ואני נזרקתי.
את כל מה שקרה סיפרו לי הדובים- הם יודעים הכל!
עכשיו אני איתם, בגן שעשועים, עם כל הדברים שלי. מסתבר שהם ממש
חמודים, ונורא כייף לנו ביחד, ואוטוטו, אנחנו עוברים דירה-
למקום גדול יותר, כי אני הצטרפתי.
עכשיו אני גם דובה. הפכתי לאחת משלהם.
מסתבר שהם קבוצת תמיכה לאנשים עם בעיות נפשיות- עכשיו אני כבר
לא כזו, עכשיו אני דובה עם בעיות נפשיות.. ועם זיכרונות מעולם
הבני -אדם.
די נחמד פה בדימונה..