ערב חמישי אחד, אני מטלפנת למיכל כדי לדעת מתי לאסוף אותה
למסיבה, היא אומרת לי להתייצב אצלה בתשע, וכשאני שואלת אותה
מדוע דווקא בשעה הנקובה היא עונה לי בטבעיות שיש לה קופי
(קיצור של קופידון) בשמונה, בהצלחה, אני מאחלת לה, ומנתקת.
בתשע נכנסת מיכל לרכב, אנו מתנפלות עליה במבול השאלות
הסטנדרטי, והיא מבשרת לנו שזה לא היה זה (כמה מפתיע?), היה לו
מצח ארוך מידי, הוא לא נראה כמו בתמונה ששלח, מה גם שהוא
מהשתקנים כך שאין בכלל על מה לדבר, או במילים אחרות: Next, מי
בתור?
מי היה מאמין שהאתר אותו גיליתי לפני מספר שנים, כשעוד הייתי
מדריכה במעבדת המחשבים באוניברסיטה, יהפוך לחלק כה אינטגרלי
מחיי הרווקות? מי היה מאמין שגחמה של כמה מתכנתים חנונים
מחוצ'קנים, שמציאת אהבה מחוץ לכותלי המשרד הייתה עבורם משימה
בלתי אפשרית, תהפוך עד מהרה למחוזם של המחפשים באשר הם, ללא
הבדל גזע, מין, ודת?
מאז ההיכרות הראשונית שלנו (שלי ושל קופידון כמובן) עבר האתר
לא מעט שינויים, כיום הוא פשוט האתר הכי פופולארי בתחום הצייד,
ומתברר שישנם באתר המון אנשים בהם נתקלתי במהלך חיי: הבחור
החנון מהתיכון שם, הערס שהתחיל איתי בים שם, הבחורה מהמכולת
השכונתית גם שם, בקיצור כל העולם ואחותו משוטטים שם, ואם
באחיות עסקינן, אני חייבת להודות שסיפור ההצלחה הגדול ביותר
עליו שמעתי ממקור ראשון שייך לאחותי, שמצאה אהבה מיד לאחר
שדחפתי אותה להתחבר (לאתר, לא לבחור!), והם חיים באושר
ובעושר...
אך גם בקופי לא הכל ורוד פשוט ומהיר עד כדי כך, וכדי להגיע
לתוצאות יש צורך לעיתים בעבודת צוות: באחד הימים, ערכתי להנאתי
חיפוש בגלריית התמונות, והנה נתקלות עיניי בעלם חמודות,
ארכיטקט צעיר, הרהרתי בלבי - גם יפה וגם משכיל, חיש מהר שלחתי
אליו פנייה בצירוף תמונה וחזרתי להתעסק בענייני היום. מאז אותו
יום חיכיתי וציפיתי שהעין שליד שמו תיפתח (נו שתפתח כבר...),
ולאחר ימים מספר משאלתי אכן התגשמה והעין נפתחה, אך למרבה הצער
ולהפתעתי הרבה, הופיע לו X ליד העין הפתוחה לרווחה, שמסמן את
חוסר רצונו של הבחור, שסבל מחצפת חמורה, ליצור קשר עימדי.
כשסיימתי לקלל ולהכפיש את שמו צץ בראשי רעיון:
היות ואנו חיים בעידן של שיתוף מידע, והיות ויש באמתחתי חברות
רווקות, מדוע להניח לפוטנציאל חיובי להתבזבז בשדות זרים, ומצד
שני לתת להן ליפול כמוני ברשתם של דבילים מוחלטים?
נאמנה לרעיון המקורי, מיהרתי לחבר בינו לבין חברתי הטובה, שגם
אותה הכנסתי לעסק, והיא נענתה בחיוב, כמובן לא לפני שבחנה את
תמונתו לאורכה ולרוחבה, אכן קיימת ספסרות לשמה בכרטיסי הקופי.
בדיעבד, התברר שהרעיון שלי היה מוצלח, כיוון שהוא נענה לפנייתה
והשניים יצאו במשך חודשיים, במהלכם לאותו בחור לא היה מושג
קלוש כי זו הייתי אני עליה ויתר בהינף קליק עכבר. הוא לא זיהה
אותי מהתמונה, ואפילו אמר לחברתו דאז כי אני נראית טוב לטעמו,
מה שמלמד כי האתר לא תמיד משרת אותנו נאמנה, או במילים אחרות
תמונה אולי שווה אלף מילים, אך אין טוב מתלת ממד.
עיצה שלי: פיתחו לכם חמ"ל כרטיסי קופי, כנסו את מיטב המוחות,
אתרו מטרות, ליבשו מיטב מחלצותיכם, קיבעו במקום נייטרלי,
התחילו בעריכת האודישנים, וקחו את הכל בקלילות - אולי חיצו של
קופי יפגע גם בכם.
|
