דני שטרית / יופייך |
כאבקנים מופרים,
שעלו על מרכבת הלילה
המשתוקקת,
לתחנתה האחרונה.
יופייך נגלה
כשחר העולה,
אפוף הילה.
יופייך,
כמרכבת הרוך,
החושקת את מגע
קטיפת הסתיו,
את מגע ידיי עכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|