אתם יכולים לאסור עליי
לכתוב על המצב
מעולם לא צעדתי בתלם דמים
מעולם לא רצתי רצוץ נפש אל הקרב
אתם יכולים להוקיע אותי
כי לא חזיתי בלהבות
כי לא שמעתי במו אוזניי
את הרעשים החורטים שמקורם בפצצות
אתם יכולים לזלזל בי
כי לא נחבאתי בחשכה דמומה
כבחוץ, על פני הקרקע
התרסקה קומה על פני קומה
אתם יכולים להרים גבה
כי אהובה בגבעות המתמירות עשן
לא הייתה לי כפי שלא תהיה לי לעולם
כלל לא אחוש געגועים ובלילה אשן
אתם יכולים להביט בי בקרירות
משום שמעולם לא אחזתי בנשק הקטל
לא ראיתי פצע נפער בפני כדור מקני שלי
לא קרסתי קרוע אישונים תחת הנטל
אז נכון שמקומי בחוף מבטחים
וסערת המלחמה לא פלשה למישורים
יאור של דם לא זורם כאן בין החולות
מפלי אש ואפר לא שוטפים מן ההרים
אז אתם יכולים להפנות אליי אצבע מאשימה
כן, אתם יכולים להחרים כל מילה שאכתוב
אבל אולי אתם יכולים להכיר בפרט אחד
גם לי, למרות הכל, מותר לכאוב
תושבי הצפון - כואב את כאבכם.
גיבורי החיל, אריות הגבורה,
השומרים עלינו מכל אויב ומורא -
איתכם בליבי.
תודה לכולכם על שאתם חזקים בשבילנו.
אנחנו עוד נראה את הימים האחרים.
ה-30 ליולי 2006. | 