הטילים ברקע והדם במרחב
מצאנו לנו יום להיפרד כך סתם
הכל תם ונשלם
אין אהבה, יש קרב שנשלם
יש כאב והרבה שינאה
ואני כאן בחדרי בוכה
הלכתי מהבית שהכרתי
זה פשע אבל איני מוחה
אני צועקת, אני מתיסרת
בפנים, בתוכי, בנפשי
אבל המטוסים באויר
משתיקים כל צליל מגרוני
היכן נעלמנו, למה חדלנו
לאהוב את החיים ביחד?
מדוע עכשיו כשהכול היה טוב
למה את המזוודה לקחת ?
אני צועקת, מתייסרת
הראש חזק בתוך הקיר
אני כואבת וכועסת
אבל אין איש להסביר
מה אני מרגישה
למה אני כזו אדישה
אינך כאן יותר איתי
כחלל מלחמה הכל נורא
אין אשמים
זה פשוט קרה
אלו החיים
זה מה שאומרים
ואני צועקת,מתיסרת
שוקעת לתוך דמדומים
אין מי שיצילני
כי עכשיו מלחמה
מזימה של זרים
לא רוצה להיות בבלגן
אבל זה מה שקרה
אין אשמים - לא אני, לא אתה
אני כבר לא בטוחה
במה יש כאן עוד לאהוב
רק ריקנות ותחושה של הפסד
חושך ודמעות, סופיות
אדמה חרוכה ועינים לאן?
אין לאן לפנות.... |
