בעיניו הרכות נשקפו הימים,
שבהם עוד לא מש מפניו חיוכו-
בגלים התמים את הים הם חוצים,
לא פסע איש בינותם מלבדו-

העיניים בהיר והפה קצת וורוד,
ושפתו נרעדת בבכי קלות-
אך הוא לא מאושר,
לא עבר כבר מכבר,
שימים אחרים מצידו-

נער, עלם, ושלושים,
עברו משנות חייו,
אך הוא ממשיך לראות ימים,
לחצוב את העכשיו.
מיזריקורדי בנפשו,
ומלנכולי בעיניו,
ממשיך לחצות ימים,
לגזול את העכשיו.

ובינות זהב ראשו,
עוברת השיבה,
עיניו קמוטות בין פנים לבנות,
כיהלום הכחול הנחצב בשלווה.

השקט של הלילה, בוכה כוכבים,
מקיפים את חייו מבטים מאוכזבים,

נער, עלם, עלי עולם,
ולא יגדל עוד לעולם.