אתה כולך חידה,
מורידה ממך את המסכה
פוצע אותי לאט, כביכול בתמימות
אינני מנסה לברוח - מחכה בפראות

קשה לי ואני בוכה
אתה אינך רואה זאת
גם כשאני מולך
אתה איש החושך כולך

לוקח אותי אל רשתך
פוצע עוד ושורט גם כשהדם ניגר
רואה אותך בערפל הדמעות
כלום, לא נשאר לי יותר לקוות

שתתאפס, שתשתנה
שתחייך, שלא תחמיץ פנים
שתעטוף אותי אליך, שלא תרפה לעולם
שתעניק מה שתמיד חלמתי שתעניק
אבל זה לא קרה ולא יקרה לעולם...

אינני יקירתך עוד,
אף פעם לא באמת הייתי
אני גם לא אישה של איש
רק אישה של עצמי

הלב כואב, אין מחר
יש זכרונות ויש תהיות
אין לי שום דבר עכשיו
רק חרטות ועצב הרבה עצב...