לערבי שלישי וחמישי היא קוראת- ערבי כף התקווה הטובה.

סתם שם כזה שעלה לה בראש כאשר ראתה ערב אחד, היה זה ביום שני
אם זכרונה אינו מטענה בערוץ נשיונל גיאוגרפיק כיצד אוניות
מטיילים משייטות למקומות רחוקים- אנשים עליזים בבגדים צבעוניים
משקיפים לים הכחול, מחזיקים בידם קוקטיילים צהובים ומחייכים
לבנות זוגם העוטות אודם בוהק ומוגנות מפני השמש החזקה בכובעי
אוף ווייט אירופאיים.

כשעברה האונייה ליד כף התקווה הטובה, הבינה שגם היא היתה צריכה
להיות שם, בין כל האנשים העליזים, מחזיקה קוקטייל. אולי היא
תבחר דווקא בקוקטייל כתום, תמיד אהבה להיות יוצאת דופן אבל לא
בצורה צועקת, ותחכה למלך שרמנטי, שהרי בגילה הנסיכים מחלומות
הילדות הפכו כבר למלכים, רק ניצוץ התכלת בעיניהם ירמוז על
משובות הנעורים שלהם, על הימים בהם לא ייחסו חשיבות להון,
לעוצמה, לנתינים וחשבו רק כיצד להעביר עוד יום באושר נעורים
מתמשך. ואולי הפעם לא במלך תבחר כי אם במגלה ארצות רומנטי,
ווסקו דה גמה כזה, מחוספס וצרוב שמש, ועיניו, למרות שאל האופק
הורגלו, יתבוננו אז בעיניה ולא ימושו. ואז הרגישה ששוב נכנס לה
משהו לעין והחליטה שערבי שלישי וחמישי יהפכו לכף התקווה הטובה.


ביום חמישי לא הרגישה כל כך טוב, במשרד מדברים על שפעת עונתית
והיא חושבת שלקתה בה. היא לא ויתרה על חצי יום העבודה כמובן,
שהרי במיטה היא יכולה לשכב מתי שהיא רוצה, עם ערימות הטישיו
הלבנות והטלויזיה המרצדת. למרות ההצטננות היא הצליחה לסגור את
הנופשון לתורכיה וסגנית יו"ר הועד התמיד מיוזעת, שהתקשרה אליה
בצהריים לסגור דברים, מאד שמחה שהצליחה השנה להוזיל את העלויות
ובקולה הצרוד מסיגריות חרחרה אליה מילות תודה.

אבל לקראת ערב הרגישה כיצד כף התקווה הטובה מתרחקת ממנה כמו
הכספית העולה במד חום המודאג שלה. בזמן שמילאה לה אמבטיה עם
השמנים שקיבלה מהילטון, בחבילה שהם שלחו לה פעם, אות תודה על
סגירת עוד קבוצת יהלומנים מיפן, אז עוד עבדה בתיירות חו"ל,
התבוננה במראה בחשש. למרות שמעולם לא אהבה את גופה, בטח שלא
בעירום, תמיד דאגו להחמיא לה שם, בכף התקווה הטובה. אולי בכל
זאת אלך, חשבה כשנכנסה לאמבט החם.

היא התבוננה בתקרה וחשבה כיצד מיד אחרי החג היא תתקשר לבעל
הבית ותדרוש לצבוע אבל כשחשבה שוב על חיוכו הזומם, תמיד ריר
לבן בקצות שפתיו ותמיד ידי העכביש שלו מפתיעות אותה מכל מיני
כיוונים החליטה לחשוב על כך שוב. עיניה החלו להעצם והיא נזכרה
כיצד בשבוע שעבר, בכף התקווה הטובה, דווקא הגבוה עם השיער
האפור החליט להזמין אותה לרקוד, ועוד לריקודי זוגות והחמיא לה
על עיניה המלוכסנות וגזרתה הצרה.

ריח שמן האפרסק עלה באפה ובעיניה ראתה כיצד הם מחוללים על רצפת
הלילוניאום באולם העגול של הקאנטרי השכונתי. נדמה היה לה אז
שלא מוסיקת ריקודי עם שחוקה ניגן הטייפ דאבל קאסט אלא מוסיקה
אירית סוערת, עם חמת חלילים מייללת, כינורות צובטי לב וזמרת עם
קול של גן עדן ולא באולם הקאנטרי הם נמצאים אלא בטירה על צוק
אפור, אולי בעיירה הקטנה סיינט ג'יימס מכוסת מרבדי הפרחים
הסגולים והלבנים אשר בכף התקווה הטובה. מחלונות הטירה הענקיים
ייתגלו אז גלי הים משתחווים ממטה לירח הצהוב והענק, מסתערים
בחדווה אל הצוק האיתן, מותירים אחריהם קצף לבן של בדידות.