היום הוא כבר לא האידיוט שמוותר על הסברים
נשאר שפוי גם כשברור לו שכתבו עליו דברים
שמציגים אותו באור שלילי, ביקורת בלי גבולות
עכשיו הוא בן אדם שונה, יש לו תשובות לשאלות
הלא ברורות, שכל טיפש שואל אבל בלי להבין
את המהות, למצוא את הקשר, היום הוא כבר לא מאמין
לכל עיתון יש אינטרס לכתוב עליו דברים רייקים ממשמעות
מצחיק לחשוב שהמתים כבר מחכים לו שימות.

ולפעמים הגבול שלו נמצא רחוק מהשמיים
כשמדברים איתו על מוות הוא עוצם את העיניים
ואומר שהחיים הם הדבר הכי יפה
ישב עם ידידה שלו, זאת ששונאת לשתות קפה
כי היא אומרת שהיא לא כמו הטיפוס שמתעורר
ליום חדש ומיותר, אותו ניגון ישן חוזר
ניסתה לדפוק את הראש בקיר אבל הבינה שזה לא ממש עוזר,
חיפשה את עצמה בתוך מלחמה...
אבל הבינה שזה לא ממש עוזר.

היום הוא כבר לא הטיפש שהתייאש מלאהוב
כשמדברים איתו על אושר זה עושה לו רע וטוב
כשמנסים לסחוט ממנו עוד מילים מיותרות
עכשיו הוא בן אדם אחר, כזה שיש לו מטרות
קצת לא ברורות, ויש כאלה שחיים בלי להבין
את המהות, למצוא את הקשר, והיום הוא מאמין
שכל מילה קטנה שלו בסוף הופכת לכותרת, בטעות
מצחיק לחשוב שהמתים כבר מחכים לו שימות.

ולפעמים הגבול שלו נמצא רחוק מהשמיים
כשבא לו להרגיש קרוב אז הוא שותה חצי כוס מיים
עם לימון, כי הבדידות היא הדבר הכי כואב
ישב עם ידידה שלו, חזר לזמן שהוא אוהב
והיא אומרת שהיא לא כמו הטיפוס שמערבב
את הדימיון עם המציאות, שחי בתוך סוג של מחשב
ניסתה למצוא את האחד שלא יגיד לה שכל זה כבר לא עוזר,
איבדה את עצמה בתוך מלחמה...
אבל הבינה שזה לא ממש עוזר.