עשו לי ניתוח כשהייתי קטנה,
ובמקום לב שמו לי בובת חרסינה.
בהתחלה זה הציק לי שהייתי שונה מכולם
אבל למדתי להבין שזה לא סוף העולם.
זה לא הפריע לי במהלך חיי
והיא הרגישה עימי את כל תחושותי.

נשארת תמיד כמו שהיא ולא מתבגרת,
אך כל פעם יותר ויותר נסדקת.

האהבה הראשונה שלי שברה לבובה את היד,
ועד שלמדה להתרגל לשינוי היא נשארה לבד.
האהבה השנייה לקחה לעצמה רגל,
ולקח לה הרבה זמן למצב להסתגל.
כך כל אהבה גונבת חלק אחר,
ואנו חייבות להמשיך הלאה - וכמה שיותר מהר.

נשארת תמיד כמו שהיא ולא מתבגרת,
אך כל פעם יותר ויותר נסדקת.

אני מקווה שהאהבה הנוכחית לא תיקח את הראש, בטעות
כי אז הבובה המסכנה תמות.
כשזה יקרה לדיכאון עמוק אני אכנס,
ואצא ממנו בחיים רק בנס.
מקווה שאהבה הזו תפרח ושנינו  נהייה חברים,
ואז הבובה לא תישבר לעולמים.

נשארת תמיד כמו שהיא ולא מתבגרת,
אך כל פעם יותר ויותר נסדקת.

ואם האהבה הזו מעמד לא תחזיק,
אני מקווה שבסרט חזק ודביק
היא תחזק את ראש הבובה והסדקים,
כדי שלא תישבר עוד הרבה שנים.
אבל אני רוצה שנהיה חברים - זה עדיף ורצוי,
כדי שלא תהיה לי בובת חרסינה עם לב חצוי.