הימים שעוברים משאירים מאחוריהם זיכרונות
תנועת הרכבות מזכירה נשכחות
חלת הדבש שעל השולחן כבר מזמן יבשה
עץ היערה שבגינתי מזמן כבר נבל
את כל הזמן נמצאת במחשבותיי פעם בוכה ופעם צוחקת
מה את רואה שאת עוצמת עיניך
האם את אותם רגעים של אושר או את חודשי העצב
אני קם והולך ומחפש אותך בחלומות, זה לא קל
החלומות שלי מזמן כבר התקצרו ואת אינך שם
הילדים במגלשה בפינת הרחוב כבר לא צוחקים
מחפש את המילים הנכונות אבל את אינך שם להקשיב
אמרת שאת קמה והולכת ולא חוזרת
הציור שעל הקיר כבר מזמן איבד את צבעו
הקול שלך נדם ואיתו גם ליבי
התקווה שבליבי הייתה כבר איננה עוד
אני קם ומשוטט ואת אינך שם, זה לא קל
יערה, לך אני קורא ואת חירשת לקריאותיי
צחוקך המתגלגל אינו נשמע עוד בחדרי
ריח פיך לאחר לגימת היין האדום נדף
טעם שפתייך מזמן כבר נשכח מפי, ריחך המתפזר למרחוק נשאר רק
דמיון
הכיסא בפינת השולחן נשאר מיותם ואיתו גם כוס היין
יערה, לך אני קורא אך את חירשת לתחנוני
אני פוקח את עיניי ומגלה שהכול רק חלום
תשעת ירחי הלידה הפכו לתשעת חודשי סליחה
הקיר שאותו בנית לתמיכה עבורי מט ליפול
אני מתעורר ואת אינך שם, זה לא קל