עליית הגג היא כתם בזיכרון
בביתם הרחוק של הוריי
עכשיו אני יותר
נקייה השמח הוא מנת חלקי
היציבות
הסדר
העתיד
השחור

הוא רגעי
לא תקופתי
בטח לא מבוייש
משתלח לכל איש שרוצה
אין בי חסם
לגעור אותו החוצה
לא תמיד יש שקט,
אני מציינת בהסכמה
כנועה
ובאחיזת ציפורניים
ואמונה
אני נשארת.

לא נורא
שאין קו רציף
של שקט
הכל בסדר

הים
השמש
כולם נמצאים
שם
שם גם
הצדק האינסופי

אני לא
איש של אור
גם החושך בא בתוכי רבות
זה בסדר

כבר לא מגלה
רגשות אשם
על נחיתותו
של העולם

אני כאן
עד שלא אהיה