על הקיר מול הכניסה
ממשיכה מטוטלת האורלוגין -
ששיפצתי בשבילך לאחד מימי הנישואין -
לנקוש בעצלתיים את קצבו של הזמן,
וההד עונה לה במנגינה חדגונית, משמימה.
אך בבית עמד הזמן מלכת.
על הרדיו בחדר השינה
לא מצלצל עוד השעון המעורר -
שקניתי לך לפתיחת שנת הלימודים -
לא מעורר אותך משינה חטופה
לא יפקח עוד את כחול עיניך
בחיוך שרק אליי.
על המדף בחדר הילדים ניצב האלבום -
שקניתי לך ליום הולדתך -
ובתוכו הציור, שלא תסיימי לעולם,
ובמגרה בסלון יחיל עד בוש העט -
שהבאתי לך, סתם כך, מתוך אהבה -
שתכתבי את השיר לבת המצווה של רחל.
אל תבכו למת - יותר מדי
ואל תנדו לו - יותר מכשיעור
ואני איני יודע
מהו לבכות לך יותר מדי
נעמי. |
