לו הייתה לי אפשרות בחירה,
הייתי רוצה להיוולד במאה שעברה.
להסתובב בקרינולינה, להיאסר במחוך,
חטובה לשבת בפינה, לחייך כל היום,
לשתוק ורק להראות יפה.
במחשבה שנייה - לא תודה.

לנשים טרם הייתה  אז זכות הבחירה.
לא מקצוע לא פרנסה,  רק  עדי על צווארי גברים.
אות ראשון של מחאה - נשלחו לבתי משוגעים.

אז אם תהייה לי אפשרות בחירה
אני רוצה  רק את המאה הבאה.
שיוון הזדמנויות - משכורת זהה,
רחיצת כלים - גם אני, גם אתה,
הולדת ילדים כמובן במבחנה,
בחיזורים  פעילים אין  שום אבחנה.

הבעיה היא כמובן  שכמה שארצה וכמה שאחלום,
המצב יישאר כנראה אותו הדבר כמו היום.