יש בי משהו עצור שלא רוצה לצאת
יש בי משהו עצור, רק מגיע וכבר שוב מתרחק
לא ידוע, לא מובן, לא יודע עוד שאת
לפני שנייה בוכה וכבר שוב צוחק.

יש בי משהו עצור, שלא יכול לצאת
יש בי משהו עצור שהזמן בו דוחק
מתחפר ומסתנן, מאיץ ואז מאט
עולה ויורד ואת הנפש שוחק.

שוב הלב מתדפק, והמועקה בגרון
כל רגש רוצה לצאת החוצה ראשון
שמחה מהולה בעצב, היסטוריה מרוכזת
ואימה קטנה שאת החזה אוחזת.

יש בי משהו עצור
לא יכול לצאת, לא רוצה לצאת
מבצבץ לו תמיד כשאני יושב מול מסך הטלוויזיה
בוהה במסך, או מרוכז בסרט
שוב דמעה בקצה העין, והגוש בגרון
לא נותן לו לצאת, אני אצחק אחרון.

יש בי משהו עצור ואני לא נותן לו לצאת
מפחד שישנה אותי, חושב שזה חטא
אולי כבר לא אהיה "גבר" , כי גברים לא בוכים
אולי יהרוס איזו תדמית, במקום קוצים יראו פרחים.

יש בי שהו עצור,  לא רוצה לצאת
יש בי משהו עצור, רק מגיע וכבר מתרחק
מאוהב בחיים אחרים, לא שלי, של שוטים
לפחות הם חיים חיים שמחים, לפני שהם מתים.