26/2/00
           
תומר,                                                      
                   
כשסיימנו לדבר וסגרתי את הטלפון הרגשתי  רע, תחושת החמצה ואי
צדק נוראיים אך עם זאת הבנתי שמה שהחלטת זה הדבר הנכון לעשות
הרי אלו הם חייך ואתה בטח יודע מה נכון ומה לא.
ואז הסתכלתי בתמונות שלנו יחד וראיתי משהו מיוחד מתהווה.
אם ראית שם מה שאני ראיתי אתה בטח יודע שההחלטה שלך לא הייתה
נכונה.
יכול להיות שטעיתי ושלא היה שם כלום ואני סתם מדמיינת אבל אני
רוצה לדעת ולהיות בטוחה שלא פספסתי שום דבר שיכל להיות נפלא.
לפעמים כשאני חושבת עלייך אני מתמלאת כל כך הרבה כעס ועצב ביחד
שאם היית לידי סביר להניח שהיית חוטף איזו בעיטה הגונה בין
הרגליים.
אם אתה תוהה למה הכעס אז אני רוצה שתדע שלא הרבה אנשים הצליחו
להשאיר בי כזה חותם כפי שאתה הצלחת ולכן זה כל כך חבל ולא הוגן
שדבר שלא קורה לי לעיתים קרובות ושיש לו פוטנציאל בעיניי,
בלשון המעטה, צריך להיקטע בגלל סיבה כמו תזמון.    
הרי שאני כאן כמעט שבועיים לאחר שיחתנו האחרונה עדיין חושבת על
כמה שזה לא בסדר ואז אני עוצרת את עצמי ואומרת שאתה קבלת החלטה
ואני צריכה לכבד אותה ואותך, מה לעשות שזה חזק ממני?!
בין אם ראית משהו ממה שאני ראית ובין אם לא אני רוצה שתדע,
תומר ,שאתה בן אדם מיוחד והצלחת לגרום לי להרגיש משהו שלא הרבה
אנשים הצליחו.
חשוב לי שתדע שמטרתי כאן היא לא לגרום לך לסוג מהחלטתך אלא רק
כדי שתחשוב שנית אם זה נכון וגם למעני לדעת שעשיתי כל שביכולתי
להשיג משהו שאני באמת רוצה.
ברור לי ששליחת המכתב הזה היא לא טעות הרי אתה יודע שאני תמיד
אומרת את מה שעל לבי ואני מקווה שזה אחד הדברים שתמיד תזכור אם
תחשוב עלי.
ישנם אין ספור דברים שרציתי לומר לך תומר ואין להם מקום במכתב
הזה שיכל להשתרע על עשרות עמודים  אך אני לא אייגע אותך בפרטים
לא רלוונטיים כרגע.
אמרתי לך כבר ואומר לך שוב שבעייני תסמונת "איש הפח" שאתה חווה
כרגע פוגעת ומונעת ממך דברים שיכלו להיות חוויות מדהימות.
תזכור שאתה בשליטת עצמך ואם רק תרצה תוכל להפוך לקצת פחות
רציונלי ויותר אמוציונלי- זה יחסוך ממך כאב ויוסיף לך המון.
כולי תקווה שאראה אותך יום אחד ולו כדי לעשות ולהגיד דברים
שאינם ראויים להיכתב, אך אם לא אראה אותך יותר לעולם הייתה זו
זכות להכיר אותך- למדתי המון!