באחת עשרה בלילה
לדרך יצאתי לפגוש את אהוב לבי.
נסעתי ונסעתי והדרך לא נגמרת
והכי מצחיק שהדרך חזרה עברה מהר
כשכל הדרך מעיניי זולגות דמעות.

הגעתי ואותו ראיתי
חיבקתי ונשקתי
מילות אהבה לו אמרתי.
הבטתי בעיניו
ברוך, באהבה
הבטתי במאור עיניי.

ישבנו, דיברנו
שתינו קפוצינו, היה לי מר
הוספתי עוד כפית סוכר.
הוא צחק, מה קרה את שותה מתוק.
עניתי הקפה משום מה מר
אבל הרגע מתוק מתוק
והתפללתי בלבי שלא יעבור.

ישבנו, דיברנו
הבאתי לו שתי שושנים
אחת אדומה לאות אהבה
ושושנה לבנה להצלחה
ותפילה שהאל עליו ישמור
מכל רע.

שוקולד עם ממרח הוא אוהב
הכנתי לווהבאתי לו שיאכל
שיהיה לו מתוק בלב.
ישב מולי ואכל
הבטתי בו באהבה
מתענגת, ונהנית שאכל.
כל הזמן הבטתי בפניו באהבה
כל הזמן לחשתי לו מילות אהבה
וגם לבי צעק שאותו הוא אוהב
הכי הרבה שבעולם.

שעת הפרידה הגיעה
כותבת, ובוכה ללא הרף.
חיבקתי אותו חזק
הבטחתי לו שעל עצמי אשמור
שוב ושוב צעקתי לו בלחש
שאותו אוהבת הכי בעולם.

עמדתי
וחיכיתי עד שהלך
הלכתי לרכב והתחלתי לנסוע חזרה.
נסעתי מהר, כל הדרך דמעות זלגו לי
שניה אחרי שהלך, כבר התגעגעתי.
הדרך חזרה משום מה עברה מהר
ובכיתי, ועד עכשיו בוכה...
מחכה שישוב אלי חזרה
שאראה אותו כבר מהר
ששוב אלחש לו מילות אהבה
ושאחבק ואותו אנשק
ללא הפוגה.

אוהבת אותך איש יקר שלי.
אוהבת אותך נשמתי ואהובי.
כותבת את אלו המילים, כשאני כבר בבית
והדמעות ללא הרף זולגות
ומחכה שתיצור איתי קשר.

אוהבת אותך חיים שלי
אוהבת אותך עד בלי די.