אתה חושב שמותר לך כי יש לך את הכוח ואת היכולת?
אתה באמת מאמין שיש לך את הזכות להתנהג אלי ככה?
אתה חושב שהדמעות שיורדות לי כשאני איתך בחדר (או מחוצה לו),
יותר מתוקות מדמעות הכאב כשאתה שומע את מאורעות חיי?
אז תדע לך שלא! הם הרבה יותר מרירות, כואבות וסובלות כי זה בא
ממך! ואתה, מנצל את תעודתך וכוחך ואתה מרשה לעצמך לפגוע
בכוונה. אז תדע שאתה לא יותר טוב מהבני-זונות שפגעו בי כל חיי
עד היום ואתה לא יותר טוב מאלה שהתעללו בי בכל דרך אפשרית
שקיימת, שאפשר רק לחשוב, לתאר ולחלום.
להיפך! איתך זה יותר גרוע כי זה אתה.  אתה אדם מקצועי
שמתעלל. שמתאכזר אלי בכוונה תחילה, כשאתה יודע שזה יכאב ושאצא
ממך בוכה.

                                       

             

זה כל כך כואב ובלתי נסבל להמשיך לחיות כשזה בא ממישהו קרוב,
אהוב או שכן, אבל כשזה בא ממך או מכמוך, זה פשוט לא ייתכן!
ואתה יודע שמילותייך הן סכינים בידיי אבל לא אכפת לך יותר
מדי.

                                     

לאחר 30 שנה שאף אחד לא ידע, אזרתי אומץ וסיפרתי לך על התעללות
מינית שעברתי (בתקווה ולו במעט - שתעזור), ואתה רק טרחת
להגיד לי: "תיקחי את עצמך בידיים" (סכין אחת ליד ימין) אבל
אח"כ גם טרחת לא לקבוע לי תור (דרך עדינה לזרוק אותי
מהטיפול) אז שאלתי אותך ואתה ענית לי: "נראה אחרי הקיץ"
(סכין שניה ליד שמאל) אבל הכי כואב שאתה יודע מה שזה עושה
לי...
סכין שלישית בלב, והפעם לא אני במו ידיי בצעתי. אלא אתה,
וכן!
רק בגלל שזה אתה... (דימעה)


                                   

אתה פשוט סתם עוד בנזונה ללא רגש ונשמה.
אתה בדיוק כמו כולם מסתבר!
פוגע ופוצע, מותיר אותי לבד למוות לדמם.

                                   

                 

רק שאיתך זה פשוט... אתה. ואתה לא היית אמור לפגוע בי ככה
ובכזאת שלווה כי אתה פסיכיאטר...  

עובדה עצובה