ימים של שקט הם רק למראית עין,
והרעש שאני עוטפת בחיוך,
נותן אותותיו במתיחות בכתפיי.

ימים של שתיקה הם רק הקדמה
לזעקה שעתידה לבוא,
הם רק הסחת דעת לסביבה
מהדיאלוג הער שמתרחש אצלי בראש.

כשאיש לא שואל אותי: "למה?",
לא דוחף אותי להתגונן, להצטדק, להתעצבן,
אז אני יכולה להתגבש שוב,
ולמצוא עוד נקודה בי שהיא אני ולא אף אחד אחר.

ימים של שקט הם רק למראית עין,
הם הקדמה לימים של צחוק,
לימים של עצמאות,
לימים של גאווה.

אז אל תשאלו אותי: "מה קרה?"
או "למה את שותקת?" -
פרח לא גדל אם מסתכלים עליו.