חיים נוי / החמנייה |
החמנייה זוהרת בשדה קוצים דרדר,
מפנה פניה לחמה עד אשר תגהר.
תעלם בזה האופק תבוא האפלה,
נפלו פניה ובעצב באה חשכה.
רוח קלילה תלטפנה - ברון חלוש תנעים,
האתמול תשכיחנו, המחר תשבחו.
לה אפס כוחה גם רצון לשרוד,
בתוך ליבה פנימה - לשם מה לה עוד.
שוב עולה השחר והאור מפציע,
לזו החמנייה אורה קרנה מגיע.
מפנה פניה לחמה ברוך כמתמסרת,
תשכח סבלה וכאבה- אותו תדיר עוברת.
24.9.85
כי כחמניה היא: בהערכה רבה לענבל פישר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|