"אני איש של מיטה"
אמרתי לה.
אני לא חושב שהיא הבינה למה התכוונתי.
המצב הוא כזה עכשיו:אני שם והיא פה (והיא תמיד תהיה).
(המחברת הזאת שהייתה אמורה להלל אהבות ישנות [וכאלו שכלל לא
קרו] הפכה להיות מחברת של חישובי כוננות ומשימות מסובכות)
בנוסף לכל הבלאגן שיש לי עכשיו יש גם בלונדינית, אדמונית ואחת
שלא יודעת לשאול. למען האמת, זה טוב לי כי כרגע אין לי תשובות
להביא לה.
"אתה צריך לתפוס מרחק"
היא אמרה לי.
ואני, למרות שאני לא איש של טאקטיקות, הבנתי.
אני גם ידעתי שלהתקשר אליה זו אותה רמת פיתוי של ילד קטן אל
מול סוכריה אז מחקתי את המספר שלה.
את שניהם.
אני צריך לעשן עכשיו בשביל לכתוב ופעם זה היה הפוך
אבל
הרעל שנכנס לי לגוף מוציא סוכר מהעט שלי ואם זה המחיר שאני
צריך לשלם אז אני מוכן.
"הקול שלך לא מרענן כמו שהוא היה פעם"
"תודה"
שנת ההוצאה שלי היא 1985
ויש לי הרגשה ששום מהדורה מחודשת לא יצאה מאז וגם לא תצא בזמן
הקרוב.
"המצאתי את הבכי היבש"
לאחרונה אני ויהודה עמיחי חברים ממש טובים.
